בשנת 1950 הוקם במקום מושב על ידי עולים מתימן, בשם "פרוד עילית". המושב התאחד מאוחר יותר עם מעברת העולים "פרדיה", ונקרא "שפר". ב-1956, בעקבות שינוי תואי הכביש לצפת, הופרד לשני מושבים "אמירים" ו"שפר". אמירים היה כפר עבודה במשך שנתיים וניטש.
מושב אמירים הוקם מחדש בשנת 1958 על ידי תנועת המושבים וגרעין מגובש של צמחונים ניצולי השואה, מתוך כוונה להקים יישוב ראשון מסוגו בארץ בו התושבים יימנעו מהרג בעלי חיים לצורכי מאכל. על פי התוכנית, יועד המושב ל-65 משפחות שיעסקו במטעים, גידולי שלחין ובעל וגידול צאן[1]. כיוון שהתושבים סירבו להתפרנס מתעשיית בשר כמו מושבים רבים אחרים, ובזכות הקירבה לצפת, שהייתה אטרקציה תיירותית חשובה באותה תקופה, החליטו תושבי המקום להקים במקום צימרים לתיירים, והמושב היה בין הראשונים לקיים צימרים ודוגמה למושבים אחרים ולמוסדות המיישבים[2]. 13 צימרים ראשונים נפתחו לשימוש באמירים בשנת 1965[3] ובעקבות ההצלחה תוכנן להקים במושב בשנת 1969 20 צימרים נוספים, בריכת שחייה ואולם נופשים, במימון אגודת הכפר, הסוכנות היהודית ומשרד השיכון[4].
אחד התושבים הנודעים של המושב בשנותיו הראשונות היה חבר הכנסת ישראל גורי ובית העם במושב קרוי על שמו[5].
ענף ההארחה בצימרים התפתח, ורבים מתושבי המקום מציעים צימרים ושירותי נופש. ביישוב שני מצפים המשקיפים על אזור הכנרת: "מצפה מנחם" ע"ש מנחם קשטן, טייס בן המקום שנפל במלחמת יום הכיפורים, ו"מצפה כנרת".
הקיבוץ מכיל כמה מסעדות צמחוניות, אשר מתמחות במזון בריאות מסוגים שונים.
